הדרך ליצירת שיתוף פעולה בין הורים בהליך גירושין
מחלוקת בין שני צדדים ויהיו הצדדים אומות, חברות או יחידים מסתיימת באחת משלשת אפשרויות הבאות: אפשרות ראשונה – שני הצדדים מפסידים (lose – lose), אפשרות שניה – והיא האפשרות שאליה בדרך כלל חותרים שני הצדדים, צד אחד מרוויח והצד שני מפסיד (win – lose), והאפשרות השלישית, שהיא המועדפת מבחינתנו תמיד ובפרט במקרה גירושין, היא ששני הצדדים מרוויחים (win – win).
כאשר הסכסוך איננו כולל קשר רגשי או אחר עם הצד השני, קל להתפתות לחשוב רק על הרגע, ולנסות לנצח את הצד השני בכל מחיר. אבל בגירושין אין את הפריווילגיה הזאת, אנו נמשיך למשוך עוד הרבה זמן את עגלת ההורות יחד, וניצחון על הצד השני יביא להפסד של שנינו.
בהליך הגירושין, חובה להגיע לכך שני ההורים ישארו 'לעמוד על הרגלים' אחר הפרידה. כל הורה דואג כעת כל אחד לעצמו, מטבע הדברים, ועסוק בלחשוב על ההשלכות הכלכליות, הרגשיות והפרקטיות של הגירושין עבורו. באופן הטבעי ביותר, כל אחד מנסה לשמור על עצמו וילדיו, ולקבל כמה שיותר מן העוגה. אך כאמור אסור לו לשכוח שהוא עתיד להישאר בקשר רציף עם ההורה השני, ואסור לו להגיע לידי סכסוך וקרע נוספים בשלב זה.
שיתוף פעולה הורי אחר גירושין
בגדול אפשר לחלק את המצב שלאחר הגירושין לשלושה חלקים:
החלק הראשון הוא אחריות כל הורה לעצמו, מעת שנפרדים כל אחד פותח לעצמו דרך חדשה בחייו. ובזה נכללים ענייניו האישים השונים תחומי תעסוקה, דאגה לבריאותו, הקמת בית חדש וכו'.
החלק השני הוא אחריות כל אחד מההורים על הילדים, בשעות ובזמן שהם בחזקתו. זה כולל טיפול ושמירה עליהם, עזרה בכל הנצרך, ודאגה לרווחתם.
החלק השלישי הוא תחום בו מעורבים שני ההורים יחד, בחינוך וקבלת החלטות שונות הנוגעות לענייני הילדים. ובכלל זה שמירה על הסדרי זמני ההורות, החלטות חינוכיות שונות (מקום הלימודים, קשר עם צוות ביה"ס עם יש צורך, עזרה לילד שמתקשה בלימודים), הוצאות לא מתוכננות וכו'.
בחיים, הרבה מהמצבים מורכבים וקשורים לשלושת מצבים אלו, כל מיני סיטואציות שכוללות בתוכם פרטים רבים שמורכבים מכל חלקים אלו יחד ולא תמיד קל ואפשרי לעשות חלוקה זאת.
הסידור האולטימטיבי הוא חלוקה ברורה בין התחומים השונים, החלק האישי של כל אחד מבני הזוג לשעבר נשאר פרטי לעצמו, ואילו בחלק המשותף ההורים מנהלים תקשורה פתוחה וברורה על צורכי ילדיהם. פעמים רבות הורים גרושים מצמצמים את הקשר עם ההורה השני למינימום הנדרש. זה מובן מאד מבחינה רגשית, אך עלול לגרום לנזק לילדים, הילדים לא אמורים להיות הצינור שמעביר הודעות מהורה אחד לשני זה גורם להם אי נעימות רבה וגם לא חינוכי. בנוסף, הרבה מידע חשוב לא מגיע לידיעת שני ההורים בזמן, מה שפוגע ביכולתם לקבל החלטות מושכלות בזמן אמת ולמנוע הגעה למצבי משבר. לכן חשוב לשמור על צינור תקשורת פתוח כל הזמן, על מנת לגדל את הילדים יחד בצורה המיטבית. לא קל להגיע לאיזון הנכון, ונדרשת לכך התנהלות מכבדת לאורך תהליך הגירושין ולאחריו וסבלנות רבה מצד שני ההורים.
בגישור גירושין, שלא כבהליך משפטי, יש אפשרות לבנות אופן של שיתוף פעולה בין ההורים לאחר הגירושין. אנו, המגשר וההורים, חושבים יחד על סיטואציות שכיחות ביום יום, ועל סיטואציות מורכבות יותר שאפשר להעריך שיתרחשו במהלך הזמן, ומחליטים כיצד ההורים יתנהלו בהם וכיצד יפתרו בעיות כשיצוצו. אמנם ברור שאי אפשר לחשוב על כל מה שעתיד לקרות, אך אנו מייצרים בכך דרך מוסכמת לפתרון בעיות שמתעוררות.
בסופו של יום, בגידול הילדים ישנו חלק גדול שהוא מאד טכני סידורים יומיומיים והתנהלות שבשגרה. לכן אנו שואפים להפוך את ההורים לשותפים שמנהלים ביניהם שיח ענייני ב'עסק המשותף' קרי גידול הילדים. ושותפות זו שתקבל תוקף של פסק דין במסגרת הסכם הגירושין, תגדיר את תחומי העסק ואת תחום אחריות של כל אחד מהשותפים, וכיצד כל אחד יכול לתרום לעסק המשותף לשגשג.
'שותפות עסקית' כגישה ליצירת שיתוף פעולה בין הורים גרושים
הגירושין גורמים מורכבות כלכלית לא פשוטה עבור בני הזוג, וצריך לנהל שיח שקוף וברור אודות יכולת ההתנהלות הכלכלית של כל אחד מבני הזוג אחר הגירושין. ממש כמו שבשותפות פיננסית כשאחד מהשותפים קורס, חובותיו נופלים גם על השותף השני. כך גם כאן אם אחד מבני הזוג קורס כלכלית חלילה, התוצאה הישירה היא שנוצר מחסור לילדים. מה שמכריח את ההורה המסודר כלכלית, לסחוב על גבו גם את התחייבויות של בן הזוג השני. ובמשך הזמן עלול מצב זה לגרום לקריסה כלכלית גם של בן הזוג ה'חזק' כלכלית. כשאנו מפנימים זאת, קל להבין שעל שני ההורים לוודא שיש לשניהם יכולת כלכלית מספקת לעמוד בהתחייבויותיהם, ויש להם הכנסה מספקת לשם כך. לאחר שמושגת הבנה זו, יכולים ההורים לנתח באופן חיובי ובצורה בונה את החסרונות העסקיים של כל אחד מהם ולנסות לבחון אפשרויות לעזרה הדדית בהם.
שיתוף פעולה בגירושין
זכור לי מקרה קלאסי שהגיע אלי לגישור בו שני בני הזוג היו עצמאיים. האב עסק בייצור מוצרים בהזמנה אישית והאם הייתה אשת שיווק ומכירות. במסגרת חיי הנישואין הם עשו הפרדה מוחלטת בין הבית לעבודה. אך במסגרת תהליך הגישור גירושין שלהם, כאשר הסתבר שלאב חסרה הכנסה של 3,000 ₪ בחודש על מנת ויוכל לעמוד על רגליו לאחר הגירושין, נראה היה שהאופציה הטובה ביותר היא שבמסגרת הסכם הגירושין, תימצא האופציה שתגדיל את ההכנסה של האב. לאחר שניתחנו את מצבם הכלכלי של ההורים ואת הוצאותיהם החודשיות של הילדים בשני הבתים, הסתבר שהאב מוציא בכל חודש סך של 3,400 ₪ בעבור יחסי ציבור. בעקבות מספר הבנות אשר נגעו למזונות, זמני שהייה, גבולות בין ההורים ולמנגנוני קבלת החלטות בענייני הילדים, אשר היו לטעמה ולשביעות רצונה של האם. הסכימה האם לקחת על עצמה את ביצוע יחסי הציבור לאב. בדרך זו האב חסך 3,400 ₪ בכל חודש ואף זכה באשת יחסי ציבור נפלאה שבאמת האמינה בו ובעבודתו ולכן יצרה בעבורו הזדמנויות טובות בהרבה משהצליחו לייצר אנשי יחסי הציבור הקודמים שהעסיק.
