הורים המחליטים שהגיעו לשלב בו אין להם דרך להמשיך יחד והם מוכרחים לפרק את החבילה, נדרשים כבר מהתחלה לקבוע את סדרי העדיפויות שלהם ביחד ולחוד. לכל אחד מהורים קיימים סדרי עדיפויות שונים, ואף אצל אותו הורה הם עלולים להשתנות בהתאם למציאות בפועל. למרות שישנם הבדלים גדולים על פי רוב בין האינטרסים של ההורים, יש להם כמכנה משותף את הילדים שסביבם חשוב להתלכד.
כאשר ההורים מצליחים להתלכד סביב הדאגה לילדים ומתוך רצון חזק למנוע מהם נזקים רגשיים, זה נותן להן שלושה יתרונות גדולים בהליך גישור הגירושין שלהם:
- הורים שבוחרים בהליך הגישור מונעים מלחמות.
בהליכי הגירושין שבבית הדין או בבית המשפט, הופכים הילדים “לכלי משחק”. במקום לשמור על הילדים הם הופכים, למרבה הצער, לחלק מהמלחמה. הורה שרואה כתב תביעה בו כתוב שילדיו תובעים אותו, מרגיש נבגד ופגוע וללא ספק תהיה לכך השפעה בעתיד על יחסיהם. וכשבן הזוג נלחם בבית המשפט עם בן הזוג השני, הרי שלילדיהם עוברים רגשותיהם השליליים מאחד לשני, מה שגורם לילדים לאבד את האמון הבסיסי ביותר בהוריו ומשפיע על כל חייו.
- לעומת זאת, ילדים שרואים את הוריהם בוחרים על אף הקושי לנהל דיאלוג מכבד בדרך של שיתוף פעולה ולא במלחמה, לומדים לחיים איך מתמודדים עם משבר ואף מקבלים כלים פרקטיים שיעזרו גם להם בחייהם הפרטיים בהמשך הדרך להתמודד עם חילוקי דעות ומשברים, ולדעת להכיר בערך השלום ובמעלתו.
- לאחר שהוגדרו הילדים כעדיפות הכי חשובה לשני ההורים והם מתלכדים סביב הרצון לשמור עליהם, יכולים ההורים לבסס את הסכם על כל הכלול בו לזכויות וחובות בקלות רבה יותר, כי שהמטרה העליונה היא טובת הילדים גם שאר הענינים יפתרו בעזרת ה', בהבנה ובהסכמה.
