פטירה של הורה יוצרת חלל גדול וסערה רגשית חזקה ביותר אצל הילדים.
ה"ילדים" יכולים להיות כבר בעצמם הורים לילדים ואף סבים וסבתות, אבל תחושת היתמות והחסר תמיד נוכחת.

ודווקא בשלב זה כשהם נמצאים בשלב קשה רגשית, עליהם לטפל בחלוקת הירושה ביניהם. הירושה הינה ראשית חלוקת הממון והנכסים אך כוללת גם חפצים ומזכרות שונות שאין להם כמעט ערך כספי אך הם עם מטען רגשי רב עבור בני המשפחה.

במקרים רבים עושים בני המשפחה טעויות גורליות בשלב הזה, ונכנסים לעימות ביניהם. במקרה הטוב הוויכוחים יצרו טינה ומשקעים לאורך שנים ארוכות ויפרו את האידיליה המשפחתית, ובמקרה הרע זה עלול להיגמר בדיונים משפטיים מתישים שנוטלים המון משאבים כספיים ונפשיים מהצדדים.

גישור בשיטת שותפות חדשה לעומת זאת הוא המתאים ביותר במקום זה. הגישור מנמיך את גובה הלהבות מקרב את הצדדים להסכמות ויוצר דרך זהב שתתאים לכולם. המפגשים קצרים באופן יחסי, דיסקרטיים, ובעיקר מחפשים את המשותף שבין הצדדים ולא את המפריד. 

מגשר מקצועי מביט על המכלול, ורואה את הכל בראיה רחבה, את העתיד כמו גם את העבר. תפקידו של המגשר הוא להיות הצד השלישי הבלתי מעורב ולהסתכל על הדברים מבחוץ במבט אובייקטיבי.

הוא מקשיב לצדדים, מבין את הצרכים של כל אחד מהם, מגשר על הפערים, ומחליק אותם. וכך מאפשר בעדינות וברגישות לפתור את המחלוקת שעלולה להיווצר במיוחד במצבים רגישים כגון שיש עסק משפחתי, אח שצריך פתרון מיוחד למשל חולה או סיעודי חו"ח. בשונה מבעולם המשפט בו ההחלטה מתקבלת ו"מונחתת" מלמעלה, בלי להקשיב לצרכים ולרגשות שלכם, הגישור בשיטת שותפות חדשה, נותן מקום לכל אחד לבטא את עצמו לחדד את  הדברים החשובים לו והצרכים שלו. בכל אחד יש אי שם בעומק את הילד הקטן שמרגיש קצת מקופח שחשוב לו לבטא את זה ולקבל הכרה, במקום לדרוש יותר כי מגיע לי.

בגישור קונפליקטים מורכבים מוצאים את פתרונם בחשיבה מחוץ לקופסא, כך שכל הצדדים יוצאים מרוצים. המקרה של משפחת זלץ הוא אחד מהם. משפחת זלץ היתה משפחה חמה וקשורה באופן מיוחד, סב המשפחה השקיע בכך באופן מיוחד הוא ארגן טיולים משותפים, מפגשים משפחתיים וכדומה, כך שכל בני המשפחה היו מלוכדים והכירו היטב זה את זה.

עם פטירתו של הסבא המסור החלו הבעיות, הדוד הצעיר, רפאל, היה בעל מוגבלות שכלית נזקק לעזרה צמודה ואפוטרופסות (כשאדם אינו כשיר לקבל החלטות בעצמו ולכן הוא זקוק לאדם אחר שיקבלן עבורו). ומטבע הדברים לשאר הילדים שהיו כל אחד בעל משפחה ברוכה משלו לא היה זמן מיותר לקבל על עצמו עול נוסף. וכך החלו חילוקי דעות בין הילדים באשר לעתידו של רפאל. בנוסף לכך לסבא הייתה דירה גדולה במקום מרכזי בירושלים ובעוד שהבנות רצו למכור את הדירה ולהתחלק בכסף, היו כמה  מהבנים שטענו שעדיף להתעכב עם מכירת הדירה עד לעליית מחירים צפויה.

אחרי ויכוחים רבים בהם הם לא הצליחו להתקדם לשום מקום, הם החליטו לגשת לגישור מקצועי. המגשר שלנו עזר לכל אחד מהצדדים להבין את הצד השני ולזקק את הצרכים הייחודים לו. זה היה תהליך מורכב ומעמיק שעזר לבני המשפחה לראות תמונה גדולה ואף להתגבש ביניהם יותר. מתוך התהליך הם נזכרו בשמחה שהייתה להם כשעשו פעילויות משותפות עם סבא והרצון להתקשר ולהתגבש שוב כמשפחה הפך למהותי עוד יותר עבורם. בזכות הגישה שהשתנתה בעקבות עבודת המגשר, הצליחו הצדדים ללבן את המחלוקות ביניהם ולהגיע לתוצאה סופית שסיימה את המחלוקת לשביעות רצונם של כל הבני המשפחה.

הפתרון עליו הוסכם בסופו של דבר במקרה זה היה שאחד מהילדים ימשיך לגור בבית של הסבא יחד עם בני משפחתו ועם רפאל. כך שגם רפאל ימשיך להתגורר בבית ההורים, וגם יזכה לטיפול מסור של בני המשפחה. הרעיון מצא חן בעיני כולם, ואכן אחת הבנות הסכימה להסדר זה שאף חסך לה דמי שכירות ניכרים כל חודש, והשלום שב למשפחה.